הכרעת דין בתיק ת"פ 8889-07-09

1.              כתב האישום שלפניי מייחס לנאשם ביצוע עבירות של היזק לרכוש במזיד, על פי סעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); העלבת עובד ציבור, על פי סעיף 288 לחוק העונשין ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, על פי סעיף 273 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 15.05.2008 בשעה 15:20 לערך, ברחוב הירדן 92 ברמת גן, הרס הנאשם ופגע במזיד ושלא כדין בגדר מבטון, החוצצת בין שני בתים, ואשר הוקמה על ידי עיריית רמת גן (להלן: " הגדר"), בכך ששבר חלקים מן הגדר.

השוטרים דרור רצון (להלן: " השוטר רצון") ואסף פוגל (להלן: " השוטר פוגל") הוזעקו למקום וביקשו לעכב את הנאשם, והלה בתגובה העליב את השוטר רצון כשהוא ממלא תפקידו, בכך שאמר לו "תעוף מפה מניאק".

בהמשך למתואר לעיל, תקף הנאשם את השוטר רצון, בעת שהאחרון מילא תפקידו כחוק, בכך שאחז בחולצתו, דחף אותו והחל לבעוט ברגליו.

2.              בתשובתו לאישום הודה הנאשם, שהיה במועד הנטען בכתב האישום במקום, המשמש בית מגוריו, אך כפר בכל העובדות המקימות את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום - בפגיעה בגדר מבטון, בהעלבת השוטרים, או מי מהם, ובתקיפתם.

לטענתו היה בביתו על מיטתו כשדלת ביתו פתוחה ואשתו על כיסא גלגלים כשנכנסו השוטרים לביתו. לדבריו הוא עצמו הותקף על ידי השוטרים וכתוצאה מכך אף הגיע באותו היום לבית החולים ואף הגיש תלונה למח"ש.

3.              אף שהנאשם כפר, כאמור בתשובתו לאישום, בטענה כי ביום האירוע, קרי: בתאריך 15.5.08, שבר את הגדר, שהוקמה על ידי עיריית רמת גן, הראיות שהובאו מובילות למסקנה כי עבירה זו הוכחה על ידי המאשימה מעבר לכל ספק סביר.

על העובדה שהגדר, אותה שבר הנאשם פעם אחר פעם, גם על פי הודאתו, ניזוקה פעם נוספת ביום האירוע, העידה מנהלת מחלקת הפיקוח וההנדסה בעיריית רמת גן הגב' סיגל חלפון חורש (להלן: " גב' חורש"), שתלונתה כפי שנרשמה מפיה בהודעתה במשטרה הוגשה בהסכמה חלף חקירה ראשית.

בתלונתה מסרה הגב' חורש כי הגדר נהרסה מס' פעמים קודם ליום האירוע ושוקמה בפעם האחרונה, על ידי העירייה, בתאריך 11.5.08.

עם סיום עבודות השיקום בתאריך 11.5.08 הוצבה במקום אבטחה אשר הוסרה ביום האירוע בשעה 12:00.

כבר בשעה 14:30, באותו יום, נמצא שהגדר ניזוקה פעם נוספת והחשד נפל על הנאשם ובני ביתו, שעל פי הודאת הנאשם, כבר בפתח עדותו, היו אחראים להרס הגדר בפעמים הקודמות.

הנאשם, בחקירתו במשטרה, מסר גרסאות מתחכמות ומתלהמות, על זהות המזיק לגדר, אף שהכחיש שידו הייתה במעשה ביום האירוע הנטען בכתב האישום, אך הבטיח שברגע שיגיע הביתה ישבור אותה.

אכן, אין באמירה זו, תהא בוטה ככל שתהא, כדי לקשור את הנאשם לגרימת הנזק לגדר ביום האירוע, ובתחילת עדותו בבית המשפט, כך גם בתחילת חקירתו הנגדית, התמיד בהכחשתו שביצע את המעשה באותו יום, אף שהודה ששבר את הגדר מספר פעמים בעבר.

אולם, כשעומת הנאשם, בחקירתו הנגדית, עם גרסתו במח"ש, שם סיפר כי "הם בנו גדר ואני הרסתי אותה. שבוע שעבר הם שוב בנו גדר. הפעם הם הציבו שומרים. בשבוע שעבר השומרים עזבו בערך בשעה 10:00 הם חיכו כנראה עד שהבטון יתייבש. קראתי לחבר שלי. הוא ניסה להוריד את הגדר והצליח להוריד רק חלק מהגדר", התפתל הנאשם בתשובתו, אך בסופו של דבר הודה " אני שברתי את החומה, גם בפעם הראשונה, אחרונה ובכלל. יום אחד הם הביאו שומרים, שהגדר יהיה בטון.  הם לא עזבו את המקום שבוע עד אז. כשהיה בטון הם הלכו. עבר טרקטור, הצעתי לו כסף שייתן מכה עם הטרקטור כדי לשבור את הגדר וזה מה שהוא עשה. הוא נתן מכה והגדר נפלה".

4.              אין מחלוקת, כי בעקבות תלונת העירייה במשטרה על גרימת נזק לגדר, הגיעו, שעה קלה לאחר קבלת התלונה, השוטרים רצון ופוגל לביתו של הנאשם, הודיעו לו שהוא מעוכב, בגין החשד לגרימת הנזק, וביקשו ממנו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה.

לאור סירובו להתלוות אליהם, הודיעו לו שהוא עצור וכשהתנגד למעצרו התיזו לעברו גז פלפל והשתמשו בכוח כדי לכבול את ידיו מאחור.

המחלוקת מתייחסת בעיקרה לאופן בו הביע הנאשם את התנגדותו לעיכובו ובהמשך למעצרו.

5.              בטרם אבחן את הגרסאות השונות על שאירע בתוך הדירה, מרגע הגעת השוטרים ועד הוצאת הנאשם מביתו, עליי לדון בשאלת חוקיות ההודעה שנמסרה לנאשם, על ידי השוטר רצון, על עיכובו והדרישה ממנו להילוות עמו לתחנת המשטרה.

6.              סמכויות העיכוב של חשוד במקום והתנאים המקנים לשוטר סמכות לעכב חשוד ולדרוש ממנו להילוות עמו לתחנת המשטרה הוסדרו בסעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים"), שזה לשונו: